נגינה בפסנתר

היי לכולם. הרבה אנשים רוצים לנגן בפסנתר אבל לא יודעים מאיפה להתחיל, אז החלטתי לכתוב מדריך קטן שיעזור לקבל קצת מושגים למתחילים ואולי גם מתקדמים ימצאו בו משהו ללמוד…

נחלק את החומר למספר מקטעים:

תווים:

כשאנחנו מסתכלים על מקלדת הפסנתר אנחנו רואים סדרה של קלידים שחוזרת על עצמה: כל הקלידים הלבנים נראים אותו הדבר, ורק השחורים מופיעים בסדר קבוע של שניים – שלושה וככה ארבע, חמש או שמונה פעמים (תלוי בגודל הקלידים שלכם: בפסנתר אמיתי יש שמונה ובאורגנית חשמלית יש בדרך כלל חמש). כל קטע של תווים כזה קרוי אוקטבה כך שיש לכם חמש אוקטבות באורגנית ושמונה אוקטבות בפסנתר.

וודאי שמעתם לא פעם את המשפט עם שמות התווים "דו רה מי פה סול לה סי". ובכן כדי לדעת איפה נמצאים התווים הללו אנחנו נעזרים בקלידים השחורים: דו רה ומי הם הלבנים שלמרגלות שני הקלידים השחורים, ופה סול לה וסי הם הלבנים שלמרגלות שלושת הקלידים השחורים משמאל לימין או פשוט בתמונה:

אוקיי, אבל מה עם הקלידים השחורים? האם להם לא מגיע שם?

ובכן, אמנם אין לקלידים השחורים שמות משלהם אבל הם קרויים על שם הקלידים הלבנים. למעשה יש לכל אחד מהקלידים שני שמות ולא אחד. משל למה הדבר דומה? ניב התחתן, נולד לו בן בשם יוגב, ויוגב התחתן אף הוא ונולד לו בן בשם שניר.
אז יוגב נקרא גם "אבא של שניר" וגם "הבן של ניב". כך בדיוק נקראים הקלידים השחורים: הקליד השחור שמגיע אחרי דו נקרא "דו דיאז" או "רה במול". "דיאז" מסמל העלאה בחצי טון ואילו "במול" בא לסמל הורדה בחצי טון. מה זה טון וחצי טון? מאוד פשוט:

המרחקים בין כל תו לתו נמדדים בטונים וחצאי טונים כשהמרחק בין כל תו לתו הבא אחריו הוא חצי טון. גם קליד שחור נחשב לתו! אם כן המרחק בין דו לתו השחור שאחריו הוא חצי טון והמרחק בין דו לרה הוא טון שלם (שני חצאי טונים). המרחק בין רה למי הוא טון והמרחק בין מי לפה הוא חצי טון כי אין ביניהם שום תו שחור וכן הלאה…

אז כשאני רוצה לומר "התו השחור הזה שנמצא לפני סול ואחרי פה" אני אומר "סול במול" או "פה דיאז", וכשאני רוצה לומר "התו השחור שנמצא לפני סי ואחרי לה" אני אומר "סי במול" או "לה דיאז".

אז לסיכום אלה שמות התווים (טיפ: נסו לומר אותם בעצמכם לפי מה שלמדנו עד עכשיו ואז בצעו בדיקה):

דו, דו דיאז או רה במול, רה, רה דיאז או מי במול, מי, פה, פה דיאז או סול במול, סול, סול דיאז או לה במול, לה, לה דיאז או סי במול, סי.

כל הסדרה הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב לאורך כל המקלדת פשוט באוקטבה גבוהה יותר כל פעם. נסו לנגן את התווים ותראו שבכל אוקטבה הם נשמעים למעשה אותו הדבר רק בגבוה יותר. דו באוקטבה הראשונה נשמע בדיוק כמו דו באקטבה השניה והשלישית. שמיעה בסיסית תעזור להבחין בכך.

סולמות:

מה זה סולם בעצם? סולם הוא סדרה של מרווחים בין תווים. זוהי ההגדרה. את הסדרה הזו אפשר לנגן מכל תו שרוצים! אני יכול להתחיל את הסולם מהתו דו, אני יכול להתחיל אותו מהתו סול דיאז, מהתו מי במול…לא משנה מאיפה. סולם הוא רק תבנית של מרווחים שלא משנה מאיפה אני מתחיל לספור אותה.

למשל אני יכול לבנות סולם שתבנית המרווחים שלו היא: חצי טון, חצי טון, חצי טון, חצי טון, חצי טון, חצי טון, חצי טון, חצי טון, חצי טון, חצי טון, חצי טון, חצי טון.
איך הסולם הזה ייראה? תנסו לבנות אותו למשל מהתו הראשון דו ותקבלו סולם הכולל את כל התווים (סולם זה נקרא סולם כרומטי אבל אתם לא צריכים לזכור את זה).

אבל כמו שבטח שמעתם התבנית הזאת (מעכשיו אני אקרא לתבניות סולמות ואתם תבינו שסולם פירושו תבנית מרווחים) לא נשמעת משהו…לכן ישבו אנשים בעבר והמציאו סולמות שיישמעו טוב. והם מצאו כמה! למעשה די הרבה. שניים מהסולמות הפופולריים ביותר הם הסולם המז'ורי (שמח) והסולם המינורי (עצוב).

תבניתו של הסולם המז'ורי היא: טון, טון, חצי טון, טון, טון, טון, חצי טון.

תבניתו של הסולם המינורי היא: טון, חצי טון, טון, טון, חצי טון, טון, טון.

נסו לבנות סולם מז'ורי מהתו דו ותראו שהוא למעשה כולל את כל התווים הלבנים: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי. זהו סולם דו מז'ור. למה הוא נקרא כך? כי התבנית שלו היא מז'ורית והתחלתם אותו מהתו דו. כעת נסו לבנות סולם מז'ורי מהתו פה ותקבלו את סולם פה מז'ור. כאן בטח שמתם לב שכבר לא כל התווים הם לבנים אלא יש תו אחד שחור (סי במול או לה דיאז). אם תבנו סולם מז'ורי מהתו דו דיאז למשל, כמעט כל התווים יהיו שחורים.

אם תנגנו את הסולמות האלה הלוך וחזור שוב ושוב, תשימו לב שכל הסולמות האלה נשמעים אותו הדבר בדיוק, רק בגבוה יותר או נמוך יותר. וזאת מאחר שהשתמשתם באותה תבנית מרווחים: התבנית המז'ורית. אגב תוכלו גם לראות שהסולם הזה אכן נותן הרגשה שמחה של התחלה וסוף יפים…קצת קשה להסביר את זה כי זו הרגשה. נסו ותיווכחו.

כעת נסו לבנות סולם מינורי מכל אחד מהתווים על אותו עיקרון בדיוק. ועכשיו תראו דבר מעניין: אם תנגנו את הסולם דו מז'ור ואת הסולם לה מינור, תראו שהם מורכבים מאותם תווים בדיוק, רק בסדר שונה! כנ"ל לגבי סולמות פה מז'ור ורה מינור, סולמות סול מז'ור ומי מינור וכן הלאה…לכל סולם מז'ורי יש סולם מקביל מינורי.

אני מניח שעכשיו אתם כבר מבינים את משמעות הביטוי "יצירתו של באך ברה מז'ור". כלומר: את היצירה הזו באך כתב בכוונה שינגנו אותה בסולם רה מז'ור.

נראה לכם שהבנתם? נסו לנגן את הסולמות:

– לה מז'ור.

– פה דיאז מינור.

– רה מז'ור.

– סי מינור.

כעת בדקו את עצמכם:

• סולם לה מז'ור מורכב מהתווים: לה, סי, דו דיאז, רה, מי, פה דיאז, סול דיאז ובחזרה ללה.
• סולם פה דיאז מינור מורכב מהתווים: פה דיאז, סול דיאז, לה, סי, דו דיאז, רה, מי ובחזרה לפה דיאז.
• סולם רה מז'ור מורכב מהתווים: רה, מי, פה דיאז, סול, לה, סי, דו דיאז ובחזרה לרה.
• סולם סי מינור מורכב מהתווים: סי, דו דיאז, רה, מי, פה דיאז, סול, לה ובחזרה לסי.

התו האחרון שחזרתם אליו אינו חלק מסוף הסולם אלא רק מתחילתו, אבל הסיבה שכתבתי לחזור כל פעם לתו הראשון היא מכיוון שזה נשמע טוב באוזן משום שזה מתחלק לשמונה, מה שנשמע טוב לאוזן אוהבת הסימטריה שלנו.

הצלחתם? יופי! אפשר להמשיך.

כעת נדבר יותר ת'כלס ופחות מושגים: כשאתם רוצים לנגן אתם מתכוונים לשני חלקים עיקריים בנגינה של שיר: לחלק אחד קוראים מלודיה ולחלק השני קוראים הרמוניה.

מלודיה:

המלודיה היא המנגינה עצמה. נטו המנגינה בלי שום תוספות. מה שאתם שורקים לעצמכם ברחוב זו המלודיה של השיר. ניתן לנגן מלודיה של שיר בשתי דרכים: או ע"י תווים או ע"י שמיעה מוסיקלית מפותחת. אני ממליץ לכם בחום לנסות את הדרך השנייה מכמה סיבות: ראשית לא תצטרכו לסחוב תווים לכל מקום, הכל יהיה בראש שלכם.
שנית לרוב השירים אין בכלל תווים אפילו לא באינטרנט! וגם אם אפשר להשיג בחנויות או באתרים מסוימים זה עולה כסף. שלישית התווים יקבעו אתכם לצורת נגינה מסוימת של השיר ולא ייתנו לכם אפשרות להוסיף תוספות מעצמכם וליפות את הנגינה. בנוסף למידת תווים לוקחת הרבה זמן והורגת את העיניים. והיא גם מתסכלת לעיתים קרובות. גם פיתוח שמיעה היא לא דבר קל אבל זהו החיסרון היחיד שלה. כאן לא אעסוק בפיתוח שמיעה כי זה לא הנושא – יש מספיק אתרים המיועדים לכך.

הרמוניה:

הרמוניה היא אוסף של אקורדים (מה זה אקורדים? מיד אסביר) המשמשים להעשרת השיר. נגנו שיר קצר עם המלודיה בלבד ותראו כמה זה נשמע משעמם. ההרמוניה מכניסה צבע ויופי לשיר למרות שהיא לא חלק ממנו. לכל קטע בשיר יש אקורדים המתאימים לו.

אקורדים:

אם הבטתם אי פעם בדף תווים לאורגנית בטח שמתם לב לאותיות קטנות המופיעות מעל התווים במקומות מסוימים. אלה הם האקורדים שקובעים את ההרמוניה של השיר. באינטרנט ניתן למצוא אקורדים כמעט לכל שיר וללא תווים בכלל! רק אקורדים. כי כדי ללוות שיר (ההרמוניה נקראת גם ליווי) לא צריך יותר מאקורדים.

כאן אני חייב לכם התנצלות כי את שמות התווים שהזכרתי קודם אתם צריכים לשכוח ): סתם, לא לשכוח אבל להפסיק לקרוא לתווים בשמות: דו רה מי פה סול לה סי ולקרוא להם באותיות אנגליות! כן כן! A B C D E F G כשדיאז מסומן כסולמית # ובמול מסומן כאות B קטנה b.

אז תתחילו להתרגל:

דו הוא C

הבא אחריו הוא C# או Db

רה הוא D

הבא אחריו הוא D# או Eb

מי הוא E

פה הוא F

הבא אחריו הוא F# או Gb

סול הוא G

הבא אחריו הוא G# או Ab

לה הוא A

הבא אחריו הוא A# או Bb

סי הוא B
אקורדים הם בעצם שילובים של צלילים – בדרך כלל שלושה צלילים אך יש גם ארבעה צלילים וחמישה צלילים. שלושה וארבעה הם השילובים הנפוצים ביותר. האקורדים מחולקים למשפחות רבות: משפחת המז'וריים, משפחת המינוריים, משפחת מז'ור 7, משפחת מינור 7, מז'ור 7, 9, 7, מז'ור 9 ועוד. את האקורדים בונים על התווים כשלכל משפחת אקורדים יש תבנית בנייה ייחודית לה. ואסביר:

אקורד בונים על האות הראשונה שמופיעה בו. האות הראשונה היא הבס (הבסיס) של האקורד. (אקורד תמיד מתחיל באות) לא משנה עד כמה האקורד נראה ארוך ומורכב, האות הראשונה היא תמיד הבס. זה יכול להיות האקורד Cm7b5 או Gadd9 או כל מפלצת אחרת – הבס הוא תמיד האות הראשונה. במקרה של האקורד הראשון הבס הוא C (דו) ובמקרה של האקורד השני הבס הוא G (סול). כל זאת אלא אם כן לאות מלווה סימן של במול b או דיאז # שאז הבס ממנו מתחילים לבנות את האקורד
הוא האות + סימן הדיאז או הבמול. למשל האקורד Bb7, הבס שלו יהיה Bb ולא B או למשל F#dim, הבס שלו יהיה F# (יש מקרים יוצאי דופן ועליהם בהמשך).

כשאקורד מופיע כאות אחת זה אקורד ממשפחת המז'וריים. למשל אם אנו רואים מעל מילה מסוימת בשיר את האקורד C עלינו לבנות אקורד מסוג מז'ורי על התו C שהוא דו כפי שלמדנו כבר. אם כתוב שם Am זהו אקורד ממשפחת המינוריים (m מסמל מינור). אם כתוב Cmaj7 זו משפחה אחרת, 7 הוא משפחה אחרת וכן הלאה עד לאקורדים מסובכים מאוד. לכל משפחה יש כאמור תבנית ייחודית לה שבעזרתה תוכלו לדעת איך לבנות ולנגן את האקורד:

אות לבד (כמו A, Bb, G): אז האות היא הבס (למשל C), ואז ממנה סופרים 4 קלידים כולל השחורים כמובן (שזה יוצא התו מי או בשפה המעודכנת שלנו E), ואז סופרים שוב 3 קלידים (שזה יוצא התו סול או G). או בקיצור: בס – 4 – 3. זהו. בניתם את האקורד בעל שלושת הצלילים C. וככה זה לגבי כל אקורד שמופיע כאות בודדת: האקורד A, האקורד Bb, האקורד F# וכן הלאה.

ועכשיו למילון המלא:

אות לבד: בס – 4 – 3

m: בס – 3 – 4

m7: בס – 3 – 4 – 3

7: בס – 4 – 3 – 3

maj7: בס – 4 – 3 – 4

m6: בס – 3 – 4 – 2

4: בס – 5 – 2

9: בס – 2 – 2 – 3

+: בס – 4 – 4

dim: בס – 3 – 3

dim7: בס – 3 – 3 – 3

6: בס – 4 – 3 – 2

m7b5: בס – 3 – 3 – 4

SUS2: בס – 2 – 5

5: בס – 7

– 5: בס – 6

11: בס – 4 – 1

מבינים? האות הראשונה היא הבס ממנה מתחילים לבנות את האקורד, ואז לפי ההמשך אתם יודעים איך להמשיך לבנות את האקורד. נסו לבנות את האקורד Gm לפי המילון הזה, או את האקורד Bdim וכן הלאה. תופתעו מהפשטות של המילון הזה שאגב הוא רעיון אישי שלי ולא מופיע בשום מקום אחר. אנשים אחרים יסבכו אתכם עם מושגים כמו טרצות, קוורטות, קווינטות זכות, רגילות ועוד כהנה וכהנה….אני חוסך לכם את זה כי זה פשוט לא שימושי. אתם לא מחפשים להרשים מישהו אלא פשוט לנגן, ואת זה המילון הפשוט הזה מספק בהחלט.

נקודה חשובה: יש לפעמים שמות שונים לאותה משפחת אקורדים. למשל: לאקורד 4 יש נוהגים לקרוא SUS4. גם maj7 ייכתב לפעמים כ +7. אקורד + ייכתב לפעמים כ- AUG וכן הלאה…עם הזמן תכירו את כל הווריאציות האלה.

זוכרים שאמרנו שיש יוצאי דופן בהם הבס הוא לא האות הראשונה? ובכן מדובר באקורד עם בס מתחלף הנקראים סלאש קורדס (slash chords). אקורד עם בס מתחלף יכיל בסוף האקורד קו נטוי כזה / ואחרי הקו יופיע שם של תו (Bb, F,G, A…). במקרה כזה הבס לא יהיה האות הראשונה אלא התו שכתוב אחרי הקו הנטוי.

למשל האקורד G/B. בדרך כלל את האקורד G מנגנים בסדר הזה: G, אחר כך B ואחר כך D. אבל במקרה הזה אנחנו פשוט נחליף את הבס לתו B (סי) וננגן את האקורד כך: B, אחר כך D ואחר כך G. אקורדים מהסוג הזה המורכבים מאותם תווים רק בסדר שונה נקראים היפוכים.

יש גם בסים מתחלפים שהם לא חלק מהאקורד כמו למשל האקורד Am/G. העיקרון הוא אותו עיקרון: ננגן את האקורד Am ובבס של האקורד ננגן את התו G (סול) כך שייצא לנו: G, אחר כך A, אחר כך C ולבסוף E.

איך יודעים מתי לנגן את האקורד בדיוק? ובכן אם אתם מנגנים בשיטת תווים אז האקורד יופיע בדיוק מעל התו שבו הוא אמור להופיע ואם אתם מנגנים משמיעה וקוראים את האקורדים עם המילים בלבד (מאתר או חוברת), האקורד אמור להופיע בדיוק מעל המילה (או החלק של המילה) הנכונה. לפעמים זה לא ככה ואתם תצטרכו להיעזר בשמיעה כדי להבין לבד איפה בדיוק האקורד אמור לבוא (דבר שלומדים עם הזמן) אבל למזלנו אתרים טובים או חוברות טובות נוהגים להקפיד על זה.

זה הבסיס שאתם צריכים לדעת בשביל נגינה מעשית. כמובן שהדבר – כמו כל דבר – דורש הרבה אימון. אבל זה שווה. תאמינו לי.

מקווה שעזרתי, ונסיים בכמה בדיחות:

– מוסיקאי אחד קיבל מכתב מקופת חולים לבוא מייד לרופא המשפחה שלו. הוא מגיע מהר והרופא אומר לו: אני מצטער אבל יש לך עוד שלושה חודשים
לחיות! המוסיקאי מסתכל עליו ושואל: ממה?

– מה ההבדל בין איש סאונד לאלוהים? אלוהים לא חושב שהוא איש סאונד.

– מה ההבדל בין גיטריסט לפיצה? פיצה יכולה להאכיל משפחה.

– מה ההבדל בין נגן רוק ונגן מוסיקה קלאסית? נגן מוסיקה קלאסית מנגן מיליון אקורדים מול חמישה אנשים, ואילו נגן רוק מנגן חמישה אקורדים מול מיליון אנשים.

(:

לשאלות ועזרה ניתן לפנות במייל: wertys1@walla.com